הגיע זמן תעודות 

זמן תעודות

בימים אלו מקבלים ילדי ישראל תעודות ובמשפחות רבות יום קבלת התעודות הוא "יום הדין" תלוי בתעודה. אם זו תהיה תעודה טובה יהיה זה יום נפלא עם בילוי משפחתי ברכות, מתנות, ואם לא יהיה זה יום בו הורים יביעו את אכזבתם חוסר שביעות רצונם  אולי יכעסו או יאיימו בעונשים שאם לא ..... אז

זה הזמן בו הורים רבים מדברים על כי  כי קצה נפשם במלחמות  ובמאבקים על הקימה בבוקר, על השעות הרבות מול כל המסכים (טלוויזיה, מחשב, פלאפון) ובעיקר על כך שהילד לא לומד.

בשיחה הראשונה זו עם הורים אלו אני מבקשת לדעת איזה ילד הם היו רוצים?

התשובות כמובן לא מאחרות להגיע, מן הלב הם שולפים את כל רצונם. שיהיה ילד מאושר, שיהיה בעל ביטחון עצמי, שיהיה חברותי, שיעריך את עצמו... ... מעטים ההורים שיאמרו בשלב זה של האימון שהם רוצה שהילד שלו יהיה מצטיין בלימודים או דוקטור לעתיד. וזה ברור. כל הורה רוצה בראש ובראשונה רוצה שהילד שלו מאושר ובעל ביטחון עצמי.

מה הקשר אתם שואלים? יש ויש.  הורים רבים שוכחים בדרך שמטרתם המקורית היא שהילד יהיה מאושר וברגע שמגיעה התעודה כל תשומת הלב שלהם מופנית לאיכות ההישגים הלימודיים, למספרים שכתובים בנייר שקוראים לו תעודה. כאילו זה באמת הדבר החשוב ביותר.

הסיבה לכך שהורים מגיעים לאימון או שולחים את הילדים לאימון היא פעמים רבות הייאוש שתוקף אותם. הם מרגישים שכל מאמציהם לגרום לילד שלהם להיות לתפקד, להיות לעצמאי ואחראי עולים בתוהו. 

למרות מאמציהם הוא עדיין מפונק, לא מקשיב כשמבקשים ממנו לעשות משהו ולו הקטן ביותר, מאחר לבית הספר, לא מתכונן למבחנים, מתחצף למורים. ובבית, הם רואים שבמקום שהם ינהלו את הילד מנהל אותם. מצב בלתי סביר לכל הדעות.

למעשה הביטוי של כל אילו ימצא בתעודה איתו יגיע הילד בימים הקרובים.

ילד שהתעודה מניחה את דעתכם יהיה, בדרך כלל, ילד אחראי עצמאי, מממש את היכולות שלו, מאמין ביכולות שלו. אני אומרת בדרך כלל מפני שיכול להיות שהילד יקבל תעודה טובה כי הוא מטרתו להיות לרצות את הוריו, לקבל פרס או כי הוא מפחד מעונש. ואילו אינן סיבות שבגלל נרצה שהילד ילמד. אנחנו רוצים שהילד ילמד, ישכיל, יתפתח וכי זהו תפקידו היום ועליו לקחת על כך אחריות.

ואני רוצה להתחיל בבשורה – ילד מטבעו רוצה ללמוד, רוצה להצליח, הוא ילד  סקרן, מתעניין, משתף פעולה....כך הוא נולד, זהו הקוד הגנטי איתו נולד. האדם מטבעו הוא יצור שכל מטרתו היא להרגיש שייך, יכול, מצליח אהוב ורצוי..

כל אחד מכם ינסה להיזכר במילותיו של הילד הקטן שלו כשהוא מתעקש לאכול לבד, להרים בעצמו את הכיסא שלו למרות שהוא כבד ממנו, והבולט מכל הוא ההתמדה והנחישות והרצון הבלתי נלאה שלו לשבת, לזחול וללכת. כל אילו יכולות איתם נולד. ההתמדה, האמונה בעצמו, הנחישות האופטימיות, כל אילו הן יכולות שאילו היה ניתן לשמר אצלו השמים הם הגבול עבורו.

אז מה קרה בדרך אתם שואלים? מה גרם לכך שהילד מלא הפוטנציאל, כפי שנהוג לומר, פתאום מראה סימנים של ייאוש, של חוסר מוטיבציה, של עצלנות, של חוסר ביטחון שסיכומם ילד לא מאושר.

כן יש קשר בין התנהגות הילד לאושרו. ילד לא מאושר יתקשה לממש את  הפוטנציאל הטמון בו אך הוא טמון כל כך עמוק, מכוסה כל כך, עד שנשכח מלבו שקיים בו פוטנציאל כל שהוא.

התעודה שהילד עומד להביא הביתה מעידה על מצבו והתגובה שלכם תוכל לקבוע לאיזה כיוון ילך בעתיד. תגובות של כעס, אכזבה, זלזול, בושה, ביקרות, הטפות מוסר ודיבורים אין סוף על כך שאילו למד זה לא היה קורה וכו' כל אילו יטעו בו עוד ועוד ייאוש וחוסר מוטיבציה. לעומת זאת אמפטיה, התעניינות, ראיית הציונים הטובים והמאמץ של הילד, הכרה ביכולות במקצועות שבהם הצליח, שימת דגש לתחומים האחרים בחייו בהם הוא משקיע ומצליח, אמונה בילד – כל אלו אם יועברו לילד באופן גלוי וסמוי, יש סיכוי שלקראת המחצית השנייה של הלימודים הוא ישקיע יותר מאשר בתקופת הלימודים שעברה.

הורים יקרים, שילד מאושר ובעל ביטחון עצמי יהיה מן הסתם גם אדם שיממש את רצונותיו ילמד בהנאה בסקרנות ויגיע להישגים.

בהצלחה